<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער השלישי</h1>
<h2>דף קסד.</h2>
וכמו שאין כותבין על דבר שיכול להזדייף כך אין כותבין בדבר שיכול להזדייף. דתנן התם בפרק המביא (תניא) [תניין] [גיטין י"ט ע"א] בכל כותבין בדיו בסקרא בקומוס בקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא ואין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. ואמרינן בגמרא ובכל דבר שהוא של קיימא לאיתויי מאי לאיתויי האי דתני רב חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר, ודוקא במגלתא דלא עפיצא אבל במגלתא דעפיצא פסול דקיימא לן אין מי מילין על גבי מי מילין. כלומר שאם כתבו במי עפציא על גבי נייר או קלף לבן תהיה הכתיבה ניכרת אבל אם כתבו בקלף מעובד בעפצים כמו הגוילין לא תהיה ניכרת כתיבת מי העפצים שהם מילין. תני רבי חנינא התם כתבו באבר ובשיחור כשר. ואבר הוא עופרת תרגום עופרת אברא. ושיחור הוא הפחם [וכל זה נזכר] שם בגמ' גבי גט. ונראה שאין חלוק בזה בין שטרות לגטין דהא בעינן שיכתוב הגט על גבי דבר שאינו מזדייף כמו שאר שטרות אלא אם מסרו לה בעידי מסירה כנ"ל.
והעולה מזה הוא. שאין כותבין השטר על דבר שיכול להזדייף אלא אם כן הוא שטר מכירה לשעתו אבל שטר ראיה או שטר הלואה אפילו לשעה לא. וקלפים שלנו יכול לכתוב עליהם כדברי רבינו תם ז"ל והרא"ש ז"ל. ודוקא מצד הבשר אבל מצד השער לא אלא אם כן יהיה דק שאם ימחק יהיה ניכר המחק, ואין כל הקלפים שוים והכל לפי ראות העין. וכותבין על נייר מחוק והוא שנמחק בפני העדים, ובעל העטור ז"ל [מאמר ז' כתיבת גיטין ושטרות] חושש בדבר וראוי לחוש לדבריו דלא כל עמא (יהנה) [דינא] גמירו. ובכתב ידו על נייר מחוק פסול כדברי הרמב"ן ז"ל [בחי' ב"ב קמ"ג ע"ב]. ואם השטר על הנייר והעדים על המחק יכתבו בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי וכו' ובלבד שיהיה כתוב בכתב יד העד הראשון. ואם טעו בשטר וחתם אחד מן העדים אין מוחקין ומקיימין בין סהדא לסהדא כדברי הרא"ה ז"ל. ואם העד הראשון מחק וכתב בין סהדא לסהדא הקיום כשר כדברי הרשב"א ז"ל. ושטר על המחק ועדים על הנייר פסול. כותבין בסם ובסקרא ובקנקנתום ובאבר ובשיחור וגם במי עפצה. כותבין על הקלף ועל הנייר אבל על הגויל לא וגם אין כותבין במשקין ולא במי פירות.
